החלטה בתיק רע"פ 3174/12

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 21726-01-12, כבוד השופט ר' בן יוסף) מיום 8.3.2012, במסגרתו נדחה הערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו והתקבל באופן חלקי הערעור על גזר הדין (פ"ל 3829-12-10, כבוד סגן הנשיאה י' ויטלסון).

           המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירה של נהיגה בשכרות. במסגרת ההליך בפני בית המשפט, הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית, על פיה כ-20 דקות טרם הנהיגה צרך המבקש סם מסוכן מסוג קנאביס, וזאת ברישיון. עוד הוסכם כי לאחר שעוכב המבקש על ידי המשטרה ביצע בדיקת מאפיינים בה עמד בהצלחה. המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב השאלה האם מבחינה משפטית התקיימו יסודות עבירת הנהיגה בשכרות, מקום בו נצרך הסם ברישיון. בית המשפט קבע כי אף שלשר הבריאות נתונה הסמכות להחריג סמים מסויימים מעבירת הנהיגה בשכרות, משלא עשה כן, יש לראות בנהיגה תחת השפעתו של כל סם אסור כנהיגה בשכרות. בתוך כך, קבע בית המשפט כי אין מקום ליצירת אבחנה שיפוטית בין נהיגה תחת השפעת סמים שנצרכו כדין, לבין נהיגה תחת השפעת סמים שנצרכו שלא כדין. עוד קבע בית המשפט כי לא עומדת למבקש טענה של אי ידיעת הדין, נוכח ההתייחסות המפורשת ברישיון לאיסור נהיגה בסמוך לצריכת הסם.

           על בסיס זה פנה בית המשפט לגזירת הדין. בית המשפט קבע כי אין בנסיבות המקרה הצדקה לחריגה לקולה מעונש השלילה המינימאלי הקבוע בחוק. משכך, גזר בית המשפט על המבקש פסילת רישיון לתקופה של שנתיים, בניכוי ימי השלילה עד למתן גזר הדין, קנס בסכום של 1,500 ש"ח, שישה חודשי פסילת רישיון על תנאי לתקופה של שנתיים וארבעה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או עבירה של נהיגה בפסלות.

           המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין. במסגרת זאת, קבע בית המשפט כי החוק אינו מבחין בין צריכת סם ברישיון ושלא ברישיון לעניין עבירת נהיגה בשכרות. עוד נקבע כי אין לראות בהיעדר התייחסות מפורשת לשאלת נהיגתם של מי שברשותם רישיון לצריכת סם משום לאקונה, וכי החוק ברור וחד משמעי. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי אין בעובדה שהרישיון נשלח בדואר, ללא הסבר מקיף, די כדי להקים טענת הגנה מן הצדק, שכן האיסור על נהיגה תחת השפעת סמים ידוע ומוכר, וכי אף אם המבקש לא התעמק ברישיון שניתן לו, היה עליו לדעת שאינו רשאי לנהוג תחת השפעת סמים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי יש מקום להקל בגזר הדין, שכן במקרה זה קיימות נסיבות חריגות המצדיקות עונש נמוך מהעונש המינימאלי הקבוע בחוק. זאת, נוכח עברו התעבורתי שאינו מכביד של המבקש, עמידתו במבחן המאפיינים, והעובדה כי הסם נצרך ברישיון. משכך, הפחית בית המשפט את עונש הפסילה לשנה אחת בניכוי ימי הפסילה שרוצו, וביטל את עונש המאסר המותנה. יתר רכיבי גזר הדין הותרו על כנם.

           מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב וטוען המבקש כי יש מקום לזכותו מהעבירה, נוכח הרישיון שהוחזק על ידו לצריכת קנאביס. עיקר טענתו בהקשר זה הוא כי גישת בית המשפט מחמירה מידי, שכן משמעותה היא שכל צריכה של סם תוביל לשלילה מוחלטת של רישיון הנהיגה. בהקשר זה, מבקש המבקש להסתמך על עדותו של ד"ר יהודה ברוך, מנהל המרכז לבריאות הנפש באברבנל. בעדותו, הסביר המומחה כי ישנה מחלוקת באשר לפרק הזמן שיש להמתין בין צריכת הסם לבין נהיגה, וכי המלצתו, המבוססת על הדין הקנדי, היא לפרק זמן של שש שעות. בתוך כך, לטענתו מרגע שהתברר כי אפשר אחרי פרק זמן כלשהו לנהוג בעת צריכת הסם, אין משמעות לשאלה הקונקרטית מהו פרק זמן זה. לצד זאת, שב המבקש וטוען כי משנשלח אליו הרישיון בדואר יש לראות בנהיגה כנובעת מטעות תמימה במצב הדברים, ואין להרשיעו על בסיסה. לבסוף, טוען המבקש כי אף אם תותר ההרשעה על כנה, יש מקום להקל בעונשו, נוכח מצבו הבריאותי.

           במענה, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעוררת כל סוגיה כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. בתוך כך, מדגישה המשיבה כי יכולים להיווצר מצבים בהם הפער בין פקודת התעבורה [נוסח חדש] ובין פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 יצור קושי משפטי, וכי ישנם סמים המסופקים ברישיון אשר יש לאפשר לנהוג בהשפעתם בתנאים מסויימים. בהקשר זה מציינת המשיבה כי תקנות להסדרת הנושא נמצאות בשלבי התקנה, וכי בינתיים מוסדר הנושא באמצעות הפעלת שיקול הדעת של התביעה ואי העמדה לדין במקרים גבוליים. כך, בהקשר של קנאביס, מפעילה המשיבה את שיקול דעתה בהעמדה לדין, ובמקרה שבו חלפו שש שעות, כקבוע בהנחיות הקליניות, אפשר שתבחר שלא להעמיד לדין חרף ביצועה של עבירה. יחד עם זאת, לגישתה, אין מקום לבחון את מדיניות התביעה של המדינה בהליך זה, שבו אין מחלוקת כי המבקש צרך את הסם דקות ספורות לפני הנהיגה, בניגוד להנחיות הקליניות. עוד טוענת המשיבה כי משהיה הרישיון המלא בידיו של המבקש אין ביכולתו לטעון לטעות במצב הדברים. לצד זאת, טוענת המשיבה כי המבקש לא הצביע על כל סיבה המצדיקה התערבות בעונשו ב"גלגול שלישי".

           לאחר העיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובה לה, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           כידוע, בקשת רשות ערעור תתקבל רק במקום בו מעוררת הבקשה סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה או במקרים חריגים בהם ימצא בית המשפט לנכון לקבלה משיקולי צדק (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). במסגרת זאת, אין בית המשפט נדרש לשאלות תיאורטיות שיכולות היו להתעורר במסגרת ההליך, כי אם לעובדות המקרה העומד בפניו. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת כי המבקש צרך את הסם זמן קצר ביותר לפני הנהיגה. צריכה זו עומדת בניגוד להמלצות הקליניות, ובודאי שאינה מותרת על פי חוק. בתוך כך, לא מצאתי ממש בטענה כי משמעות האיסור הקבוע בחוק היא שלילה לא מידתית של חופש התנועה של מי שהותרה להם צריכת סם. השאלה הרלבנטית לעניין זה היא הפגיעה ביכולת הנהיגה של צורך הסם. סביר להניח שישנם סמים רבים שבהשפעתם אין לנהוג כלל, אף אם הם ניתנו ברישיון, ולא יהיה בכך כל פסול. השאלה השניה אותה מנסה המבקש לעורר בהליך זה היא מהו פרק הזמן הנדרש על להתפוגגות ההשפעה של הסם, וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה. שאלה זו מורכבת ומסובכת, וטוב יעשה משרד הבריאות אם יקדם את התקנת התקנות בנושא. מכל מקום, מסכים אני לעמדת המשיבה כי שאלה זו לא מתעוררת בהליך הנוכחי. אין מחלוקת כי פרק זמן של דקות ספורות בין צריכת הסם לנהיגה אינו מאפשר נהיגה בטוחה. בהקשר זה, המבקש אינו טוען כי הסתמך על מחקרים שונים מאלו שעמדו לפני המומחים הקליניים, וכל שהוא טוען הוא לאי ידיעת תנאי הרישיון. טענתו זו של המבקש אין בה ממש. האיסור על נהיגה בשכרות הוא איסור ידוע הקבוע בחוק. איסור זה עומד אף לו לא היה מצוין ברישיון כלל, ולמבקש לא היתה כל סיבה להניח שהרישיון מתיר לו לעשות את שאסור עליו על פי חוק. נוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק את בחינת הבקשה בגלגול שלישי.

           לצד זאת, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף בכל הנוגע לגזר הדין. כידוע, רק במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה או מטעמי צדק תתקבל בקשת רשות ערעור על גזר דינו של נאשם (ראו רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). במקרה הנוכחי, עונשו של המבקש קל ביותר, וזאת, נוכח נסיבות המקרה. במסגרת הבקשה לא הציג המבקש כל נסיבות מיוחדות חריגות שלא עמדו בפני שתי הערכאות הקודמות.

           סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ' באב התשע"ב (8.8.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התקשר

שלח SMS

הוסף ל- Skype

נדרש אשראי Skypeללא תשלום דרך Skype